התמודדות עם אי ביטחון תזונתי

אי ביטחון תזונתי מתאר מצב שבו לאנשים מסוימים אין גישה ישירה, יומית וזמינה למזון. היעדר הגישה גורר אחריו שורה ארוכה של השלכות ובעיקר גורם סיכונים בריאותיים ונזקים בלתי הפיכים. הסיבה לנזקים הבלתי הפיכים היא כמובן היעדר ויטמינים, מינרלים וחומרים שלהם זקוק הגוף על מנת להתחזק ולהתחסן בצורה טבעית. יתרה על כך, אי ביטחון תזונתי מלווה בדרך כלל בהיעדר משאבים לטיפול רפואי ובחוסר מודעות לחשיבות של תזונה נכונה.

התמודדות עם אי ביטחון תזונתי היא אחריות של הממשלה ושל ארגוני הסיוע. ההבדל הוא שהממשלה נבחרת על ידי הציבור במטרה למנוע עוני וכמובן אי ביטחון תזונתי, בעוד ארגוני הסיוע פועלים מתוך התנדבות או פילנתרופיה. מנגד, לא כל האנשים בציבור מבינים את המשמעות של אי ביטחון תזונתי ואת החשיבות של התמודדות איתו.

למה צריך למנוע אי ביטחון תזונתי?

מלבד הסיבה המוסרית והברורה מאליה שבגינה יש למנוע אי ביטחון תזונתי, קיימות עוד כמה סיבות להשקיע בתהליך הזה. קודם כל, משק בית או אדם שאין להם גישה ישירה ויום יומית למזון לא יכולים לתפקד. המשמעות בפועל היא שמדובר במשק בית שהמדינה צריכה לממן או לדאוג לו באופן ישיר. אותו משק בית לא תורם בחזרה למדינה פשוט כי הוא אינו מסוגל, מה שגורר את שאר התושבים לשלם מכיסם על ההשלכות.

במילים אחרות, גם מתוך פרספקטיבה תועלתנית לחלוטין ניתן להבין למה צריך למנוע אי ביטחון תזונתי. אם מוסיפים לגישה הזו את הסכנה שאורבת לאנשים שאין להם גישה יום יומית למקורות מזון מבינים שמדובר בתופעה שאסור להשלים איתה. הציבור הרחב צריך לעשות הכל על מנת למנוע אי ביטחון תזונתי ולהפעיל לחץ על גורמי הרווחה.