הרקע לתמ"א 38
במשך תקופה ארוכה, החל מהשנים שקדמו לקום המדינה ועד לראשון בינואר
שנת 1980, הוקמו בישראל מבנים רבים על פי תקן בנייה מיושן אשר אינו מכיל דרישות
הנוגעות לעמידות בפני רעידות אדמה. במהלך שנות ה-70, התכנסו מספר ועדות בעניין זה
אשר קבעו תקן בנייה חדש, בהתאם לתנאים הגיאולוגיים המאפיינים את מדינת ישראל.
יישום התקן החדש החל בתאריך 1.1.1980 ונקבע כי כל מבנה אשר תכניות הבניה שלו אושרו
קודם לתאריך זה ישופץ בכדי להתאים לתקן החדש.
השיפוץ יבוצע באופן עצמאי, באחריותם של בעלי הנכסים ולא במימון המדינה.
עם זאת, בכדי להקל על בעלי הנכסים ולעודד אותם לבצע את השיפוץ, הוחלו מספר הקלות
אשר נועדו לאפשר זאת. אלו כוללות הקלות בתנאים לקבלת רישיון בנייה וכן היתרים
להוספת דירות חדשות למבנה וכן להרחבה של הדירות הקיימות. אפשרויות נוספות כדוגמת
הוספה של מעלית או כל שיפור דומה לבניין נכללות אף הן במסגרת תמ"א 38.
כיצד מתבצע יישום תמ"א 38?
במידה והמבנה המדובר זכאי לתכנית, דהיינו עומד בתנאים מבחינת מועד
הקמתו וכן מבחינת גובה המבנה – שתי קומות לפחות ושטחו – 400 מ"ר לפחות, ניתן
ליישם את התכנית. במרבית המקרים, דיירי הבניין פונים לקבלן ומסכמים עמו את ביצוע
השיפוץ בתמורה לדירות חדשות אותן יוכל להוסיף למבנה ולמכור בתום השיפוץ. כתלות
בתנאי העסקה, ניתן לסכם עם הקבלן כי יוסיף מעלית לבניין או ירחיב את הדירות
הקיימות ועוד. הפרטים השונים יסוכמו מול הקבלן באופן ישיר ואינם תנאי מקדים לביצוע
תמ"א 38. עם זאת, בניין העומד בתנאים הנדרשים הינו זכאי להטבות בדמות ויתור
על היטלי השבחה וכן קבלת אישור בניה בהליך מזורז. במידה והזכאות איננה ברורה, ניתן
להיוועץ במהנדס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה